רוזליו נ' פדרו מוטורס בע"מ ואח'

פסק-דין

סגן הנשיא משה דרורי:

כללי

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר), מיום ל חשוון תשע"ד (3.11.13), בת"א 29687-07-10, בו דחה תביעה ותביעה שכנגד, בקשר לעסקאות בכלי רכב, שבוצעו בין המערער לבין משיבה 1 (בערבותם של משיבים 2-4), תוך מתן הוראה כי כל צד יישא בהוצאותיו (להלן – "פסק הדין").

2.הערעור הינו על פסק הדין כולו, כאשר העתירה היא לבטל את פסק הדין, על כל חלקיו, ולקבל את התביעה במלואה.

3.המשיבים, מטבע הדברים, תומכים בפסק הדין, ככל שהוא נוגע לדחיית התביעה נגדם.

המשיבים לא הגישו ערעור נגדי בגין דחיית תביעתם הנגדית בבית משפט השלום.

רקע

4.בין הצדדים נחתמו שלושה הסכמים, המסדירים את יחסיהם העסקיים:

א.על פי ההסכם הראשון, מיום 31.12.08, המערער (להלן גם – "התובע" או "רוזיליו") ימסור למשיבה 1 (להלן גם – "הנתבעת" או "פדרו") 25 מכוניות (שפרטיהן ומחיריהן מפורטים בנספח), כאשר המטרה היא, שפדרו ימכור אותן. כנגד כלי הרכב האמורים, התחייב פדרו לשלם לרוזיליו, סך של 1,373,000 ₪, ומסר 12 המחאות לפקודת רוזיליו, לפירעון התשלום האמור.

ב.בהסכם השני, שנחתם ביום 21.2.10, נקבעו כללים לשיתוף פעולה עסקי, שבמסגרתו רוזיליו מממן רכישת כלי רכב ופדרו מטפל במכירתם, במגרש למכירת כלי רכב, הנמצא בשליטתו של האחרון, וכי הצדדים יחלקו שווה בשווה את הרווחים ממכירת כלי הרכב.

ג.ההסכם השלישי בין הצדדים, שנחתם ביום 3.5.10, הוא תוספת לשני ההסכמים האמורים. נקבע בו כי לפדרו ניתנת ארכה של 120 ימי עסקים, למכירת שבעה כלי רכב, שנרכשו במימונו של רוזיליו, וכי פדרו ישלם לרוזיליו שבעה תשלומים עבור שבעת כלי הרכב האמורים, בתוספת 2,000 ₪ רווח לכל רכב.

לענייננו, חשוב במיוחד סעיף 3(ד) לאותו הסכם שלישי, שבו נאמר: "מאיר פדרו ישלם את יתרת חובו על סך 630,000 ₪ שנותר מהסכם א ב-20 תשלומים שווים על סך 31,500 ₪ כל אחד".

כמו כן נקבע בסעיף 3(ח) להסכם השלישי, כי בגין איחור בתשלום או החזרת המחאה מכל סיבה שהיא יישא פדרו בקנס של 5,000 ₪ בגין החזרת כל המחאה, בנוסף לריבית בשיעור של 5% לכל חודש, מהיום הראשון לאיחור ו/או מיום סירוב

השיק, עד ליום התשלום בפועל.

משיבים 2 ו-4 חתמו ערבות אישית להתחייבויותיה של משיבה 1.

עיקרי ההליכים בבית משפט קמא

5.ביום 19.7.10, הגיש רוזיליו כתב תביעה, על סך 750,000 ₪, לבית משפט השלום בירושלים, כאשר מהות התביעה היא חוזית וכספית. לטענת התובע, סך של 630,000 ₪ מגיע לו בגין הסכום שלא שולם לו על פי ההסכם השלישי; 5,000 ₪ בגין החזרת השיק האחרון; ותשלום 115,000 ₪, בגין השיקים שמסרו נתבעים 1 ו-2 בעסקת המכוניות האחרונה על פי ההסכם האחרון, שבו מתוך שבע מכוניות שקיבלו, מכרו פדרו שתיים, מבלי להודיע על כך לתובע, וחמישה כלי רכב החזירו לתובע.

6.הנתבעים הכחישו את התביעה, בכתב הגנתם, שהוגש ביום 9.11.10, בטענה כי שילמו את מלוא חובם וכי התובע מתבלבל בין עסקאות שונות ובין שיקים שונים, ודורש סכומים פעמיים. מכל מקום, "הנתבעים אינם חבים מאומה לתובע" (סעיף 23 סיפא לכתב ההגנה).

בנוסף לכך, טענו הנתבעים כי התובע גרם להגבלת חשבון הבנק של נתבעת 1, ובכך גרם לנתבעת נזק כספי של 250,000 ₪. כמו כן, פגע התובע (הנתבע שכנגד) בשמה הטוב ובתדמיתה של הנתבעת, ובכך גרם לה נזק כספי של 50,000 ₪.